ישראכרט מימון בע"מ נ' מחאג'נה

פסק דין

1.לפניי תביעה, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך 1,329 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנפיקה התובעת לנתבע כרטיס אשראי מסוג "ישראכרט MORE" והעמידה לטובת התובע מסגרת אשראי, אולם הנתבע נותר חייב לתובעת סכום התביעה.

2.בהתנגדות לביצוע התביעה על סכום קצוב שהגיש הנתבע, טען הוא כי אינו חייב מאומה לתובעת. לטענתו, אכן הונפק לו כרטיס חיוב כאשר סכום הרכישות בהתאם לכרטיס אמור היה להיפרע באמצעות חשבון בנק שבבעלות הנתבע. לטענתו, הוראת הקבע סורבה לאחר שהדרישה הוצגה בבנק שלא במועד המוסכם. עוד טען הנתבע כי סכום הוראות הקבע שלא כובדו - שולם לידי התובעת באמצעות העברה בנקאית על ידי בנק הדואר, ולאחר תשלום הסכומים ששולמו ע"י הנתבע, נזכרה התובעת כי הנתבע חייב לה סכומים נוספים. למעשה טוען התובע כי החוב הינו החוב אותו נדרש לשלם וכי הוא שילם סכום החוב ע"י העברתו ישירות לתובעת.

3.הצדדים הגישו תצהיר עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של הגב' שלומית פרידמן ואילו מטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו.

4.בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, פירטה המצהירה מטעמה את מקור החוב שנותר ואשר בגינו מוגשת התביעה; לטענתה, ביום 1.7.07 חתם הנתבע על הסכם הצטרפות להנפקת כרטיס חיוב, כאשר הוא מתחייב לשלם את החובות שיצטברו כתוצאה מרכישות ע"י שימוש בכרטיס - באמצעות חיוב חשבון הבנק שמסר לתובעת.

5.לטענת התובעת, מנתה היא שלושה חיובים שחזרו בחשבונו, וסכומם הכולל בתוספת סך 49 ₪ בגין כל החזר הוראת חיוב, וסך 49 ₪ בגין ניסיון לחייב חשבון הנתבע בשנית עומד סכום החוב ע"ס 646 ₪. כמו-כן טענה התובעת כי הנתבע נותר חייב סכום נוסף ע"ס 105 ₪. בנוסף, טענה התובעת כי נצברה בכרטיס ריבית ע"ס 88 ₪ "ועמלות עו"ד" בסך 145 ₪ .

6.לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע טוען הוא כי לא נותר כל חוב והוא מפנה לשני העמודים האחרונים לנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע (סעיף 3 לתצהיר). כמו-כן טען הנתבע כי הכרטיס היה פטור מעמלות (סעיף 4 לתצהיר) וכי בסוף חודש יולי 2007 בוטל הכרטיס ולאחר ביטולו לא נעשו בו עסקאות כלשהן. באשר לאי כיבוד הוראות חיוב, טען הנתבע כי אלה לא כובדו לאחר שהוצגו "יום לאחר המוסכם בין הצדדים" (סעיף 5 לתצהיר).

7.לטענת הנתבע, מאז חודש 7/07 בוטלה הוראת החיוב ולכן בחודש 8/08 פנה הנתבע אל התובעת על מנת לברר באשר לחובו, ושם הודיעו לו כי הוא חייב סך 717 ₪ ובנוסף סך 117 ₪ בגין עמלת גביה, הנתבע שילם את החוב הנ"ל ובכך סילק את חובותיו כלפי התובעת (ראו סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).

הכרעה:

8.דינה של התביעה להתקבל בחלקה, ולהלן הנמקתי.

9.בעדותה בפניי, ובעקבות שאלות ב"כ הנתבע, הבהירה נציגת התובעת את סוג העסקה בה התקשרו הצדדים. היא טענה כי הנתבע הגיש בקשתו ביום 1.7.2007 הונפק כרטיס באופן אוטומטי עם מסגרת אשראי זמנית ע"ס 3,000 ₪ והתובע החל משתמש בכרטיס, ואולם בסוף חודש 7/07 בוטל כרטיס האשראי מאחר ושלח מסמכים לצורך בדיקת מצבו הפיננסי (ראו עדות הגב' פרידמן בעמוד 5 שורות 29-32 לפרוטוקול). לטענת התובעת, בשלב הביניים, בין קבלת הכרטיס ועד לביטולו הספיק הנתבע לבצע מספר קניות, שסכומן הכולל הוא 2,930 ₪ (עדותה של הגב' פרידמן בעמוד 6 שורה 11 לפרוטוקול). עפ"י הגב' פרידמן, על הנתבע היה לשלם את חובו שנצבר בסכומים בני 150 ₪ כ"א והיא פירטה את כל הוראות הקבע שסורבו (ראו עדותה בעמוד 6 שורות 22-31 פרוטוקול).

10.העדה הפנתה לאמור במסמך ב1 לתצהירה שבו צורפו רכישות הנתבע באמצעות הכרטיס. עפ"י התובעת, הספיק הנתבע לרכוש שירותים ומצרכים בסך 2,930 ₪ והסבר לסכום הזה ניתן מפי הגב' פרידמן בעמוד 7 שורות 17-19 לפרוטוקול. הסבר זה מקובל עליי, שכן עולה הוא מן הכתובים, מן ההסבר שנתנה הגב' פרידמן (שעדותה היתה מהימנה עליי ועשתה עליי רושם אמין) ומן האמור בדברי הנתבע עצמו, כפי שיובהר להלן.

11.הנתבע הודה בביצוע העסקאות המופיעות בנספח ב' לתצהיר מטעם התובעת (ראו עדות הנתבע בעמודים 9 ו-10 לפרוטוקול):

"ש. אתה ביצעת עסקה עם בית מרקחת ע"ס 45 ₪?

ת. נכון.

ש. יותר מאוחר ביצעת עסקה עם גבאן?

ת. כן.

ש. עם תחנת דלק?

ת. כן.

ש. חלקי החילוף בסכום שמופיע?